תכשיטים לגבר שלא רגיל לענוד - איך להתחיל

יש הבדל בין גבר שמחפש את הפריט הנכון לבין גבר שלא רגיל לענוד בכלל. הראשון צריך מדריך קנייה. השני צריך משהו אחר - הבנה של מה הולך לקרות כשמתחילים, ואיך לעבור את השלב הראשון בלי לוותר.

אם אתם קוראים את זה - כנראה שמשהו השתנה לאחרונה. ראיתם גבר שנראה טוב עם תכשיט. קיבלתם פריט כמתנה. או פשוט החלטתם שהגיע הזמן. כל אחת מהסיבות האלה תקפה. והדרך קדימה דומה.

למה זה מרגיש מוזר בהתחלה - וזה לגמרי נורמלי

הפעם הראשונה שגבר עונד תכשיט, הוא מרגיש אותו. כל הזמן. הוא מודע אליו. הוא בודק כמה פעמים אם הוא עדיין שם. הוא שואל את עצמו אם אנשים מסתכלים.

זה לא סימן שהתכשיט לא מתאים. זה סימן שהגוף לומד מחדש. בדיוק כמו נעל חדשה שמרגישים בצעד הראשון ולא בצעד האלף - תכשיט הופך שקוף ברגע שהוא הופך להרגל. הבעיה היא שרוב הגברים מוותרים לפני שמגיעים לרגע הזה.

שלב ראשון: בחרו פריט שכמעט לא מרגישים

הטעות הנפוצה ביותר של מי שמתחיל: לבחור פריט שמרגישים אותו חזק. משהו כבד, גדול, שנכנס לשדה הראייה. זה מגביר את תחושת הזרות ומקשה על ההתרגלות.

הגישה הנכונה היא ההפוכה - להתחיל עם פריט שכמעט לא מורגש. צמיד Manta ברוחב 1.4 מ"מ, למשל, יושב על פרק כף היד בלי לשנות את תחושת היד. שרשרת דקה מתחת לחולצה שלא נראית בכלל. פריטים כאלה מאפשרים לגוף להתרגל לפני שהראש מספיק לשאול שאלות.

שלב שני: ענדו בבית לפני שיוצאים

זה הצעד שאנשים מדלגים עליו ומשלמים עליו. הם קונים תכשיט, שמים אותו ישר ויוצאים - ואז כל תחושת הזרות מוגברת בגלל שיש עוד אנשים בסביבה.

תנו לעצמכם יומיים-שלושה בבית קודם. ענדו אותו תוך כדי עבודה מהבית, תוך כדי ארוחת ערב, תוך כדי טלוויזיה. אין אף אחד שמסתכל - רק אתם ופרק כף היד שלכם מתרגלים זה לזה. כשתצאו לראשונה עם הפריט, הוא כבר יהיה פחות זר.

שלב שלישי: ענדו אותו עקבית - גם כשלא בא לכם

ההרגל נבנה מעקביות, לא מהתלהבות. בשבוע הראשון הכל נראה מרגש. בשבוע השלישי - פחות. ובדיוק שם רוב הגברים "שוכחים" לענוד ואז מגלים אחרי שבועיים שהפריט יושב במגירה.

הטריק הפשוט: שימו את התכשיט ליד הדברים שאתם כבר עונדים כל בוקר - שעון, מפתחות, ארנק. הוא יהפוך לחלק מהשגרה לפני שתחליטו שהוא חלק מהשגרה.

מה לעשות עם ההערות של אנשים

אנשים קרובים - בן משפחה, חבר ותיק - לפעמים מגיבים. זה לא בגלל שהתכשיט לא יפה. זה בגלל שהם לא רגילים לראות אתכם עם תכשיט. ההתנגדות היא לשינוי, לא לפריט.

שני שבועות אחרי - אותם אנשים כבר לא מזכירים את זה. כי זה הפך להיות חלק מכם. וכשזה קורה, הם גם מפסיקים לראות את "התכשיט" - הם רואים אתכם.

הרגע שבו זה הופך לחלק מכם

יש רגע אחד שכל גבר שמתחיל לענוד מכיר. הרגע שבו הם יוצאים מהבית - ואז חוזרים פנימה כי שכחו לענוד את הפריט. לא כי "צריך" - כי משהו חסר.

זה הרגע שבו הפריט הפסיק להיות "תכשיט שאני מנסה" והפך ל"חלק מהלוק שלי". הבחירה הנכונה של הפריט הראשון עושה את ההבדל בין מי שמגיע לרגע הזה לבין מי שמוותר בדרך - וכל המיתוסים שמנעו מכם לנסות כבר מזמן מפורקים.